לקראת חג השבועות – כל האמת על מיתוס החלב

חג שבועות, כולם לובשים לבן, הילדים עוטים על ראש זר ובידם טנא, השיבולים מתנופפות ברוח ואת הבמה מעטרות ערמות של חציר. זה אולי זיכרון הילדות שלנו מהחג, אבל איכשהו לאט לאט הוא הפך מחג הקציר לחג החלב. 

עם השנים, חברות המשווקות את מוצרי החלב גרמו לנו לקשר בין מוצרי חלב לחג השבועות, תוך ניצול ציני של הקשר לצבע הלבן. אבל הקשר בין חג השבועות ומוצרי החלב הוא מקרי בהחלט והוא בסך הכל תוצר של לוואי של מכונת שיווק משומנת היטב. שכן, החג הצחור והלבן הזה, בכלל קשור לחג הקציר והקשר שלו לכל הביכורים הנפלאים שהטבע מרעיף עלינו. 

אז אם כבר אנחנו שוברים פה את המיתוס הזה, זה המזמן לשבור מיתוס נוסף שנקשר אל מוצרי החלב -  הקשר בין צריכה של מוצרי חלב וסידן. 

בחלב יש הרבה סידן, האומנם?

לכבוד החג הכי לבן בשנה, רצינו לנפץ כאן את המיתוס הקושר בין חלב וסידן. אבל אל דאגה, אנחנו לא הולכים להשאיר אתכם מבולבלים ונעזור לכם להבין איך בכל זאת לשמור על כמות מספקת של סידן איכותי, שיאפשר לכם לדאוג לתחזוקה נאותה של גופכם. 

הבעייתיות במוצרי החלב – מגיל צעיר התרגלנו לחשוב שחלב חשוב לנו. אז כן, בהיותנו תינוקות ופעוטות, רוב (אם לא כל) התזונה שלנו מתבססת עליו, אבל הקשר בין החלב שאנחנו צורכים בינקותנו ובין זה שנמצא על מדפי הסופרים, הוא מקרי בהחלט. אם בעבר אנשים היו צורכים מוצרי חלב מלאים, היום מוצרי החלב הקיימים בשוק מעובדים כל כך, שהם חסרים כל ערך בריאותי במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב מעלים את רמת הדלקתיות בגוף. 

מעבר לכך, גוף האדם לא מורגל לצרוך מוצרי חלב מעבר לתקופת הינקות, כך שאנחנו ממשיכים לצרוך את חלבון החלב אחרי תקופה זו, אנחנו בעצם גורמים לגופנו לייצר עוד ועוד לקטאז. הלקטאז הוא אנזים שאחראי על פירוק החלב ואשר אינו אמור להיות מופרש אחרי גיל 3 לערך, אבל האבולוציה המאוחרת שהתרחשה סביב המהפכה החקלאית גרמה למוטציה שאפשרה לייצר אותו גם אחרי. רבים מבני האדם סובלים מאי סבילות ללקטוז (בארץ כ-70% מהאוכלוסייה היהודית וכ-80% מהאוכלוסייה הערבית) וכשהם ממשיכים לצרוך את מוצרי החלב זה גורם לתופעות לוואי לא כל כך נעימות. העניין הוא שאם אי סבילות ללקטוז זה עניין יחסית מדובר, רוב האוכלוסייה הבוגרת רגישה לחלבונים אחרים הנמצאים במוצרי החלב וזה כבר יכול להוביל לתופעות אחרות, שאין להם דווקא קשר ישיר למערכת העיכול (כמו אלרגיות לדוגמה), שיפסקו ברגע שנפסיק לצרוך אותם. 

החשיבות של סידן לעצמות – סידן הוא מינרל הנמצא ברובו בעצם והוא אכן חשוב מאוד לשמירה על בריאות ותקינותה. משום מה, הרגילו אותנו לחשוב שאנחנו זקוקים לכמויות גדולות של סידן (בעוד שבפועל אנחנו יכולים להסתפק בכמות יומית קטנה יותר) וכמובן, שאנחנו צריכים לצרוך הרבה מוצרי חלב לשם כך. אבל האמת היא, כי צריכה של סידן ממוצרי חלב יוצרת יותר נזק מתועלת ומחקר שנערך במשך 12 שנה בקרב נשים בגילאי 34-59, בחן את ההשפעה של שתייה של 2 כוסות חלב או יותר על נשים אלה והוכיח דווקא בדיוק ההפך - אלה ששתו יותר חלב, היו יותר מועדות לשברים בהמשך חייהן. 

הסידן אכן מצוי בכמויות גדולות במוצרי חלב, אבל מה ששכחו לספר לנו זה שהם מכילים גם הרבה מאוד זרחן. על מנת שמרבית הסידן יישאר בעצמות ולא ישתחרר לדם, אנחנו צריכים יחס מסוים בין שני המינרלים הללו (יחס של 1:2.5 לטובת הסידן) ובנוסף, אנחנו גם זקוקים למינרלים וויטמינים אחרים שיעזרו לספיגה טובה ולשמירה על בריאות העצם, שלא דווקא קיימים במוצרי חלב ואכן קיימים במזונות אחרים. ויטמין D אשר אחראי להעביר את הסידן לעצם, ויטמין K אשר עוזר לייצר אוסטיאוקלצין (הורמון המווסת בניית עצם) ומגנזיום שביחס אופטימלי (1:2 לטובת הסידן) חיוני אף הוא בספיגה נאותה שלו. 

נשים בגיל המעבר הן האוכלוסייה שהכי מפחידים אותה ממחסור בסידן, אך ניתן לראות כי שכיחות השברים בקרב נשים יפניות נמוכה פי 2.5 מקרב אחיותיהן האמריקאיות (גם יפניות החיות באמריקה), למרות שהן צורכות כמות קטנה יותר של סידן (כ400-500 מ"ג  ביום, בניגוד להמלצה הרווחת שעומדת על 1000 מ"ג ביום). 

מקורות חלופיים וטובים לסידן – בהיותו מינרל בסיסי, נרצה שהמקורות מהם נצרוך אותו יהיו גם הם כאלה ולכן נעדיף לקבל אותו ממזונות צמחיים כמו ברוקולי, כרוב וקייל, עלים ירוקים מסוגים שונים, אצות ים, טחינה ושומשום מלא, אגוזים, תרד, שעועית מסוגים שונים, מוצרי סויה וגם מוצרים מהחי כמו סרדינים וסלמון. 

נשים משבט הבנטו באפריקה חיות מעל גיל 65, הן כמעט ואינן סובלות מאוסטאופורוזיס (מחלת דלדול עצם), למרות שהן יולדות בממוצע 9 ילדים כל אחת, אותם הם מניקות כשנתיים וצריכת הסידן שלהן מסתכמת רק בכ-350 מ"ג סידן ממקור צמחי ביום ותזונתן אינה כוללת מוצרי חלב. מה ששוב יכול להסביר את יתרונות צריכת הסידן ממקור צמחי ולא ממוצרי חלב. 

על מנת להעלות את הזמינות הביולוגית של הסידן ממקור צמחי, ישנן כמה טכניקות שיאפשרו לנו לנטרל את החומצה הפיטית שיכולה להפחית את הספיגה שלו. הדרך הראשונה והפשוטה ביותר זה פשוט לבשל, האופציה השנייה היא להנביט (זה רלוונטי בעיקר לדגנים, זרעים וקטניות) והאפשרות השלישית היא להתסיס. התססה של ירקות עשירים בסידן, מעלה את הזמינות הביולוגית שלו, כך שאנחנו סופגים מהמזון את המקסימום שניתן (שבגלל שהוא מינרל כזה בסיסי, הרבה ממה שנאכל פשוט יופרש החוצה). שוב ניתן איך טכניקה פשוטה יחסית כמו התססה של מזון, משפרת את ערכו ומשדרגת אותו. 

חג שבועות כמו פעם

אז קשר בין חלב לשבועות אין ואנחנו למדים שגם אין הרבה קשר בין צריכה של מוצרי חלב וספיגה מספקת של סידן. מה נשאר לנו לעשות עכשיו? לחגוג את חג השבועות כמו שהיינו חוגגים פעם, עם הרבה כבוד לביכורי השדה הנפלאים והיופי של מה שמביאה איתה האדמה בערב החג. 

מקורות

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11407668/

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC1380936/

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC2621390/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/10966884/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11124760/

https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/11034231/